פסק-דין בתיק ת"א 6194-02-09

רקע

1.         לפני תביעה שהגיש התובע, מר רולנד צרפתי, נגד הנתבעת מס' 1, "אגד אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ" (להלן: "הנתבעת"), בשל תאונה שאירעה לו בתחומי מה שהיה בזמנו התחנה המרכזית בת-גלים בחיפה (להלן: "התחנה"), ואשר היתה בבעלות ובאחזקת הנתבעת אותה עת. הנתבעת מס' 2 ביטחה את הנתבעת במועד הרלבנטי בביטוח אחריות כלפי צד שלישי.

2.         במועד האירוע עבד התובע כמנהל שלוחה בתחנה מטעם חברת מטעמי איכות תפן בע"מ. על פי כתב התביעה, ביום 2.12.03 הלך התובע בתחנה ונתקל ב"גבשושית" - כיפת בטון המשמשת למניעת מעבר או חניה של כלי רכב. כתוצאה מכך הוא נפל ונחבל בגופו. לטענתו, הנתבעת התרשלה בכך שלא דאגה לסלק את כיפת הבטון, למקמה באופן שלא תהווה מפגע או לסמנה באופן בולט באמצעות צבע, גידור או שילוט המתריע מפניה.

3.         הנתבעת לא כפרה בעובדה כי התובע נפגע עת נתקל בכיפת בטון כנטען על ידו, אך טענה כי לא היה משום פגם או התרשלות מצידה באופן הצבת הגבשושית, וכי פגיעתו של התובע נגרמה בשל רשלנותו שלו, מאחר שהוא יכול וצריך היה להבחין בגבשושית.

4.         לאור המחלוקת בשאלת החבות, הוריתי על פיצול הדיון באופן שתידון תחילה שאלת החבות, וקבעתי את התיק לשמיעת ראיות בשאלה זו.

נסיבות האירוע

5.         מהעדויות שהובאו לפני עולה, כי ביום האירוע רכבו של התובע אשר חנה בתוך מתחם התחנה התקלקל ובשל כך הוא הזמין טכנאי לתקנו. מאחר שהכניסה לתחנה חסומה בפני זרים ונשלטת בידי שומר שעומד במקום, הלך התובע לכיוון עמדת השומר (להלן: "הבוטקה") במטרה לבקש ממנו לאפשר לטכנאי להיכנס. התובע ירד מן המדרכה, הלך על הכביש המיועד לנסיעת רכבים מרחק מסויים, התקרב לבוטקה ושוחח עם השומר. בסיום השיחה ובעת שניסה להסתובב בחזרה, נתקל התובע בכיפת בטון שהיתה מוצבת על הכביש סמוך לבוטקה.

6.         בתצהירו ובסיכומיו טען התובע, כי הגבשושית היתה מותקנת במרחק קצר מאד מהבוטקה, גובהה אינו מספיק, היא לא היתה צבועה ומסומנת ובשל כל אלה נשקפה ממנה סכנה בלתי סבירה לכל מי שהתקרב לבוטקה. לדבריו, הוא נתקל בגבשושית מייד לאחר שהסתובב מכיוון הבוטקה, כך שהוא לא יכול היה להבחין בה מבעוד מועד, להיזהר ולהימנע מלהיתקל בה.

7.         לא שוכנעתי כי נפל פגם כלשהו באופן ובמיקום בו הוצבו כיפות הבטון ולא שוכנעתי, כי נצפתה מהן סכנה מיוחדת להולכי רגל, שבגינה יש להטיל על הנתבעת אחריות בנזיקין. לא שוכנעתי כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה כלפי התובע, וכי היא יכולה וצריכה היתה לנקוט באמצעי זהירות כלשהם כדי למנוע את הסכנה שנשקפה מכיפות הבטון. שוכנעתי כי האחריות לאירוע התאונה רובצת אך ורק על התובע אשר לא נזהר בהליכתו, הלך לאחור כאשר הוא מסתכל קדימה, וכתוצאה מכך הוא נתקל בגבשושית.

8.         מהתמונות שהגישה הנתבעת ניתן להיווכח, על פי הסימנים שנותרו בכביש, כי הגבשושיות היו מוצבות על הכביש ממש, במרחק של כ-2 - 2.5 מטר משפת המדרכה, ובמרחק של כמטר מהבוטקה של השומר. עוד ניתן להיווכח מהתמונות, כי על המדרכה שבקרבתה הוצבו הגבשושיות הותקן מעקה, אשר חוצץ בין המדרכה אשר מיועדת להולכי רגל לבין הכביש שבו הוצבו הגבשושיות. מעקה זה הותקן לאורך המדרכה עד למרחק של כ-4 מטרים לאחר הבוטקה.

            עולה, אם כן, כי האזור בו הוצבו כיפות הבטון אינו מיועד כלל להולכי רגל, התובע לא היה צריך לעבור שם, והוא עקף את המעקה והלך על הכביש שמיועד לנסיעת רכבים מרחק של מספר מטרים עד שהגיע לבוטקה. טענת התובע, כי הוא נאלץ לעשות כן, מכיוון שאילו היה ניגש לבוטקה מכיוון המדרכה, השומר לא היה שומע אותו, אינה מקובלת עלי. מהתמונות עולה, כי הבוטקה היה ממוקם על הכביש בצמוד למדרכה, כך שאילו התובע היה ממשיך ללכת על המדרכה לכיוון הבוטקה, ולא היה יורד מהמדרכה אל הכביש, הוא היה מגיע לבוטקה, בדיוק כפי שהגיע אליו דרך הכביש.

9.         לאור העובדה כי המקום בו היו מוצבות כיפות הבטון היה תחום כמעט מכל צדדיו באמצעי בטיחות שהתריעו שהמקום אינו מיועד להולכי רגל, הרי הצבת הגבשושיות על הכביש באופן שבו הן הוצבו, לא יצרה סכנה בלתי סבירה להולכי רגל, שכן וכאמור לעיל, לא היה לתובע או לכל הולך רגל אחר מה לעשות באותו מקום.

10.        יתרה מכך, לא שוכנעתי מעדות התובע, כי הוא לא הבחין בגבשושיות מכיוון שהוא נתקל בה מייד לאחר שהסתובב מכיוון הבוטקה. כפי שפורט קודם, כדי להגיע לבוטקה הלך התובע על הכביש מספר מטרים, ואילו הוא היה מסתכל לכיוון הליכתו, הוא חייב היה להבחין בכיפות הבטון ולהיזהר מהן. כאמור, מדובר במספר גבשושיות שהוצבו אחת בסמוך לשניה ובאופן שמאפשר לכל הולך רגל שמתעקש ללכת על הכביש להבחין בהן ולהיזהר מפניהן, כך שטענת התובע, כי לא נתן את דעתו לגבשושית אינה מקובלת עלי.

11.        הסיבה האמיתית לכך שהתובע לא הבחין בגבשושית וכתוצאה מכך נתקל בה נעוצה בעובדה שהוא הלך לאחור והסתכל קדימה, כך שהוא לא יכול היה לראות מה יש מאחוריו. בכך הוא נטל על עצמו סיכון בלתי סביר שאין מקום לגלגלו לפתחה של הנתבעת. דברים אלה עולים מתמליל השיחה שניהלה חוקרת פרטית מטעם הנתבעות עם השומר איתו שוחח התובע במועד האירוע. בשיחה זו תיאר השומר את התאונה כדלקמן: "הוא היה, דיברנו ואז הוא הלך אחורה" . בהמשך הוא ציין: "זה נכון, הוא חזר רוורס, נפל על הזה..." . במקום אחר הוא הסביר:  "הוא בדיוק עשה את הסיבוב אחורה משהו כזה ואז הוא נתקל" .

התובע עצמו מאשר בתצהירו גרסה זו ומציין, כי הוא נתקל בגבשושית בעת שהוא ניסה להסתובב חזרה. גרסה זו תומכת בטענת הנתבעת, כי התובע הלך לאחור, שכן בעת שהוא הגיע לבוטקה, הוא חלף על פניה של הגבשושית ואין זה סביר שהוא קפץ מעליה ונצמד אליה מבלי להבחין בה. מסתברת יותר האפשרות שהוא הלך לכיוון הבוטקה, חלף על פני הגבשושית, וכאשר סיים את השיחה עם השומר, הוא הלך לאחור מספר צעדים כשהוא מסתכל קדימה ועת ניסה להסתובב נתקל בגבשושית ונפל.

            גרסה זו אשר עולה מעדות התובע והנתבע מסבירה את סיבת נפילתו של התובע. הסיבה לנפילה אינה נעוצה בפגם בגבשושית, במיקום או באופן הצבתה, אלא בחוסר זהירות מטעם התובע, אשר בצעד חסר אחריות הלך לאחור מבלי להסתכל לכיוון הליכתו.

12.        מאחר שהתאונה אירעה בעת שהתובע ביקש להסתובב מכיוון הבוטקה, אין שום קשר לטענה שהכיפות לא סומנו בצבע זוהר ולא גודרו, שכן גידור או סימון כאמור, לא היו מונעים את פגיעתו של התובע, שכן הוא לא יכול היה להבחין בגבשושית, גם אם הנתבעת היתה צובעת אותה בצבע זוהר במיוחד.

13.        בסיכומיו הפנה התובע למספר פסקי דין שבהם קיבלו בתי המשפט תביעות של תובעים, אשר נפגעו בגופם עת נתקלו בגבשושיות דוגמת זו בה הוא נתקל, וביקש לגזור גזירה שווה גם לענייננו.

            אין בידי לקבל טענה זו. בת"א (תל אביב-יפו) 32719/93 מיכל לרון נ' עיריית רחובות נדון מקרה שבו הוצבו כיפות הבטון על מדרכה סואנת במרחק של כ-80 ס"מ משפת המדרכה, כאשר צבען היה בהיר ומשתלב היטב עם צבע המדרכה. בנסיבות אלו לא צריכה להיות מחלוקת, כי מכיפות הבטון נשקפה סכנה בלתי סבירה להולכי רגל, אשר עלולים שלא להבחין בהן. על כן בצדק ייחס בית המשפט אחריות לעירייה שהציבה את כיפות הבטון באופן שבו הן הוצבו.